פסק-דין בתיק עש"א 34516-09-12

1. בפני ערעור  בהתאם לסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981 (להלן: "החוק"), שעניינו רשימה של כחמישים שיקים, אשר לא כובדו על ידי המשיב (להלן: "הבנק") בסכום כולל של כ - 170,000 ש"ח, אשר המבקשת (להלן: "הלקוח") מבקשת כי לא יובאו במניין השיקים שסורבו ואשר בגינם מבקש הבנק להכריז על הלקוח כחייב מוגבל. 

טענות הצדדים

2. לטענת הלקוח, מדובר בשיקים אשר נמשכו מחשבונו ביום 31.8.12 ולא כובדו על ידי הבנק ביום 2.9.12.  לטענת הלקוח, היה על הבנק לכבד את השיקים בהתאם לסעיף 10(א)(3) לחוק, שעניינו לקוח אשר יש לו יסוד סביר להניח כי הייתה על הבנק חובה לפרוע את השיק, בין בשל יתרה מספקת ובין מכוח הסכם.  עוד טוען הלקוח, כי הוא מחזיק אצל הבנק תוכניות חיסכון ושיעבודים שונים אשר יכלו לשמש ערובות כנגד החריגה הזמנית מקו האשראי.  כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הלקוח בשל הנזקים שיגרמו לו כבדים, בעוד שהחשש מפני פגיעה בציבור אינו משמעותי, באשר יש לו מוסר תשלומים גבוה, וכראיה, הוא שילם את כל הכספים בגין השיקים שסורבו לנושים שהיו אמורים לקבל אותם.  הלקוח טען גם כי לא קיבל התראה בהתאם לסעיף 2(א) לחוק, אולם לא עמד על טענה זו בדיון שהתקיים בפני. 
3. הבנק מצידו, מבקש מבית המשפט לדחות את הבקשה.  לטענת הבנק, ללקוח מסגרת אשראי מאושרת בסך 200,000 ש"ח.  לטענתו, הלקוח מדי פעם נהג לבקש הגדלה זמנית של מסגרת האשראי כנגד ממסרים שונים שהיו ללקוח ושהיה בהם כדי לכסות את מסגרת האשראי המוגדלת ועל בסיס ממסרים אלה, אישר הבנק לעיתים ובהתאם לשיקול דעתו, הגדלה זמנית של מסגרת האשראי. 
4. עוד טוען הבנק כי עד ליום 21.8.12, סורבו כדין 7 שיקים.  ביום 30.8.12, עמד חשבון העו"ש של הלקוח ביתרת חובה בסכום של 215,466.91 ש"ח.  לטענת הבנק, בין יום 31.8.12 ליום 2.9.12, הוצגו לפירעון 54 שיקים שאילו כיבד אותם הבנק, היה חשבון העו"ש הנ"ל, עומד ביתרת חובה של 454,935.95 ש"ח.  לטענת הבנק, הלקוח לא קיבל אישור לחריגה זמנית מקו האשראי המאושר ולא היו בידיו ממסרים שיכולים היו לכסות את החריגה ועל כן כדין סורבו השיקים. 
5. עוד טוען הבנק, כי בימים 10,11.9.12 סורבו כדין 5 שיקים נוספים עקב חריגה מקו האשראי ללא אישור מראש ובסך הכל סורבו 66 שיקים.
6. לטענת הבנק, פעל בהתאם להוראות בנק ישראל, האוסרות עליו לכבד שיקים החורגים ממסגרת האשראי המאושרת ועל כן כדין סורבו השיקים ויש לדחות את ערעור הלקוח. 

המחלוקת בין הצדדים

7. הצדדים אינם חלוקים בינהם על העובדות, היינו מספר השיקים שסורבו ומצב היתרה בחשבון העו"ש של הלקוח.  המחלוקת בין הצדדים היא למעשה בשאלה אם הבנק פעל כדין כשסירב לכבד את השיקים אם לאו.  כשלמעשה השאלה הייתה אם היה ללקוח יסוד סביר להניח, כי על סמך התנהלות הדברים בינו לבין הבנק בעבר, השיקים נשוא ערעור זה יכובדו. 

הראיות שהובאו בפני

8. בדיון בפני, העיד מנהל הלקוח.  לטענתו, על פי סיכום בינו לבין הבנק, הם ריכזו את השיקים שמשכו, לפעמיים בחודש ועל כן היה ריכוז כה גבוה של שיקים לאותו מועד. לטענתו, לאורך השנים, תמיד עמד הלקוח בהתחייבויותיו.  יחד עם זאת, הסכים מנהל הלקוח, כי במקרה זה חרג יותר מן הרגיל.  לטענתו, לבנק יש שעבוד צף על נכסי הלקוח, לעסק יש כלי רכב ויש ממסרים ועל כן לא הייתה סיבה אמיתית לחשוש כי הלקוח לא יוכל לכסות את יתרת החובה ועל כן היה על הבנק לכבד גם במקרה זה את כל השיקים שהוצגו לפירעון.
9. מטעם הבנק העיד פקיד מן הסניף בו מתנהל חשבון הלקוח.  מעדותו עלה, כי אכן בעבר, לפי בקשות ספציפיות, אישר הבנק חריגות בחשבון בסכומים קטנים, לאחר שהלקוח הראה כי צפוי להיכנס כסף לחשבון. עוד עלה מעדותו, כי ביום בו סורבו השיקים, לא יכול היה הלקוח להצביע על ממסרים שצפויים לכסות את החריגה ביתרת החובה.  לטענתו, אילו מדובר היה בחריגה של כמה עשרות אלפי ש"ח בודדים, היה יכול לקבל על כך אישור, אולם היות שהחריגה הגיעה ל - 250,000 ש"ח לא הייתה אפשרות אלא לא לכבד את השיקים. 
10. העד מטעם הבנק הוסיף וטען, כי למרות שבידי הבנק שעבוד צף על נכסי הלקוח ועוד בטחונות שונים, סך כל האובליגו של הלקוח במועד הרלוונטי, עלה על הנכסים המשועבדים לטובת הבנק ועל כן אין ממש בטענת הלקוח כי במכלול היה כיסוי לחריגה של יום 2.9.12.   באשר ליתרת חובה של 277,000 ש"ח שהייתה ביום 26.8.12, טען העד, כי יתרת חובה חריגה זו, כוסתה מיידית בהעברה בנקאית עליה ידע הבנק מראש. 

11.  הבנק צירף לתגובתו לערעור כנספח א' פירוט שיקים שסורבו על ידו החל מיום 18.9.11.  על פי פירוט זה, כטענת הבנק, עד ליום 21.8.12, סורבו 7 שיקים ביום 2.9.12 סורבו עוד מעל 50 שיקים  ובימים 10,11.9.12 סורבו 5 שיקים נוספים. 

12.  כנספח ב' לתגובה צירף הבנק דף חשבון של הלקוח מיום 26.8.12 ועד ליום 19.9.12, ממנו עולה כי היתרה מן הדף הקודם, הייתה יתרת חובה של כ- 254,000 וכי ביום 26.8.12 הייתה יתרת חובה של כ- 277,000 ש"ח, אולם ביום 27.8.12 ירדה יתרת החובה ללמטה מ - 220,000 ש"ח ונשארה בערך באזור הזה עד ליום 30.8.12.  אילו כובדו כל השיקים שהתבקשה משיכתם בימים 30,31.8.12, הייתה נותרת יתרת חובה של כ- 455,000 ש"ח.  ניתן לראות כי ביום 2.9.12 הוחזרו שיקים רבים, אולם שיקים שונים שנמשכו כובדו עד כדי יתרת חובה של כ - 248,000 ש"ח.  בימים שלאחר מכן ועד ליום 9.9.12, יתרת החובה בחשבון נעה בין כ - 200,000 ש"ח ל - כ - 268,000 ש"ח ואז בימים 10,11.9.12 הוחזרו מספר שיקים נוספים כדי להחזיר את יתרת החובה לתחום של מסגרת האשראי של הלקוח. 

דיון והכרעה

13.  סעיף 2 לחוק קובע:

"(א) חשבון יהיה מוגבל (להלן - חשבון מוגבל) ובעליו יהיה מוגבל (להלן - לקוח מוגבל) אם סורבו במשך שנים עשר חדשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון".

14.   סעיף 4 לחוק קובע שורה של מגבלות החלות על לקוח מוגבל, כמו איסור פתיחת חשבון בנק, איסור משיכת שיקים וכיו"ב, כשההגבלה חלה לתקופה של שנה, בהתאם לסעיף 3ב לחוק.  על כן, אין ספק כי לסיווג לקוח כלקוח מוגבל יש השלכה משמעותית על העסק שלו.